חלק בעולם

מאת: אבישג אשר

החוויה הגסטרונומית והתרבותית של ארוחה טובה במסעדה יוקרתית היא בגדר חלום רחוק עבור חלק מהאנשים: למשל, נכה בכיסא גלגלים שנותר נעלב מול מדרגות הכניסה חסרות הגישה לנכים, הנערים חסרי ההשכלה הנאספים בשכונה מדי ערב, או דיירי הרחוב הזנוחים הישנים על המדרכה ממול. למסעדנים, כך נדמה, יש אולי יותר מאשר לעסקים אחרים, חיבור חזק לרחוב וקשה להתעלם לחלוטין מהסביבה שמקיפה את המסעדה. עכשיו נשאלת השאלה, האם לראות את הקשיים שבסביבה הזו כגזירה שאי אפשר לשנותה, או לנסות לסייע ולשפר אותם במידת האפשר.
המגמה של מעורבות חברתית ותרומה לקהילה מוכרת בעולם העסקים המודרני. כולם מתהדרים היום בתרומה כלשהי, אם בכסף, אם בשווה כסף ואם בייזום פרויקטים חברתיים חשובים. הנתינה מאפשרת לארגונים חברתיים להשיג מטרות חשובות, מסייעת לנזקקים להתמודד עם הקשיים, ולבד מכל אלה היא גם מקדמת את תדמיתה של החברה התורמת ומסייעת להביא אליה לקוחות.
בעולם הגדול, מעורבותם של שפים מובילים בפרויקטים חברתיים היא גדולה מאוד. פרויקט Fifteen של השף ג'ימי אוליבר הוא דוגמה למסעדה המעסיקה נוער בעייתי שהוכשר במיוחד לתחום. גם בענפי האירוח והמזון בישראל הולכת ומתפשטת המגמה של תרומה לקהילה. אבל שלא כמו בתאגידים גלובליים, בעסק קטן יחסית ההרגשה היא שברוב המקרים התרומה הזו אותנטית יותר, שהיא באה מהלב ולאו דווקא מתוך שיקולי יחסי ציבור ושיווק.
בסניף רשת 'ספגטים' בהוד השרון, התרומה לקהילה היא דרך ההתנהלות הרגילה. המסעדה מארחת באופן קבוע אירועים של ארגונים חברתיים שונים ויחידות שונות בצה"ל, ימי כיף לאוכלוסיות קשות יום ומה לא. "אנחנו מארחים אותם, עורכים מסיבות, מכינים להם אוכל, כל מה שהם צריכים", אומר ישראל פלטה, הזכיין. ארגון האירועים נעשה בשיתוף מחלקת הרווחה של עיריית הוד השרון, והכול בהתנדבות וללא תשלום מצד הארגונים.
פלטה אינו מסתפק בכך. הוא גם מעסיק במסעדה, מזה כחמש שנים, צעיר עם מוגבלות קשה. "אנחנו הכשרנו אותו והיום הוא איש צוות מן המניין", הוא אומר. בחודש שעבר קיבל פלטה, שעד עתה נמנע מלחשוף ברבים את תרומתו, אות הוקרה בכנס לקידום המודעות של מעסיקים לחשיבות ההעסקה של אנשים בעלי צרכים מיוחדים.
ש: האם זה מקדם את העסקים?
פלטה: "אצלי זה בכלל לא שיקול, זה בא מבפנים".
גם הנהלת רשת 'ספגטים' תורמת לקהילה, ובין השאר הקצתה 36 מלגות לספורטאים בסך 3,000 שקל כל אחת והשיקה תפריט ספורט ובריאות, שמכל מנה המוזמנת בו נתרם שקל לטובת הקרן התומכת בשיקום באמצעות ספורט, בשיתוף עם עמותת על"ם.

כשמדובר ברשתות, יש מקרים שהנתינה הופכת לפעילות ממוסדת ומתוקצבת. רשת 'ארומה ישראל', למשל, מפעילה מחלקה מיוחדת לנושא אחריות חברתית, שפועלת רבות בתחום זה. בין השאר מעסיקה הרשת ברוב סניפיה אנשים בעלי מוגבלויות מסוגים שונים, ובחלק מהסניפים גם בני נוער בסיכון; משקיעה בהנגשת המסעדות לנכים; מוכרת מוצרים שונים עבור עמותות חברתיות ומקרינה סרטונים שלהן על המסכים במסעדות; מארחת אירועים של ארגונים חברתיים; ותורמת, בשיתוף פעולה עם עמותת 'משולחן לשולחן', עודפי מזון לנזקקים.
דוגמה נוספת היא קרן 'רונלד מקדונלד' שהקימה רשת 'מקדונלד'ס' העולמית, המסייעת בין השאר לילדים המאושפזים בבתי חולים לשמור על קשר קרוב עם בני משפחתם. מקדונלד'ס ישראל מצדה מסייעת לילדים נזקקים, לילדים בסיכון ולמרפאות ילדים, תורמת לארגונים למען ילדים ואף תרמה מאות אלפי "ארוחות ילדים" של הרשת במסגרת פרויקטים שונים, בשיתוף עמותות וארגוני סיוע לילדים.
המעורבות החברתית המוכרת בישראל מתבטאת בדרך כלל בתרומה של כסף, ארוחות ועודפי מזון, או לחלופין בתרומת המקום הפיזי לצורך קיום אירועים של ארגונים חברתיים שונים. כך למשל, קבוצת 'טאטי', הכוללת חנויות לחם בשם זה ואת המסעדות 'טאטי ביסטרו' בגבעתיים ו'טאטי לופט' ביהוד, תורמת מדי ערב את כל המאפים והמוצרים שמציעות חנויות הלחם לעמותת 'שובע' ולאגודה למען החייל. איטליז 'כצל'ה' בכפר סבא מעביר כמויות בשר ועוף למשפחות נזקקות, ועמותת 'משולחן לשולחן' פועלת בשיתוף עם מסעדות ואולמות אירועים להעברת עודפי מזון לנזקקים. דוגמה אחרת היא מסעדת 'סיטארה' היוזמת ומארחת אירועי תרומה שונים, כמו למשל אירוע לעמותת 'ניצוץ של תקווה' לילדים חולי סרטן, שכלל ארוחה בת חמש מנות וכל הכנסותיו עברו לארגון.

לצד תרומות אלה, עולה ומתפתח הטרנד המגיע מארה"ב של אחריות חברתית כוללת. זו כבר אינה רק דאגה פשוטה לזולת, אלא קונספט ארגוני ושיווקי. דוגמה לטרנד החברתי אפשר לראות ברשת Eat Right החדשה. ביקור באחד מסניפי הרשת ממחיש את המסרים החברתיים של הרשת, הדוגלת באוכל בריא ובעשייה חברתית וסביבתית. במישור האחרון הרשת מגדירה עצמה כרשת 'ירוקה', כשבניית המסעדות נעשתה תוך חשיבה אקולוגית, שימוש בחומרים ממוחזרים והבטחת החיסכון בצריכת האנרגיה. כמו כן, תורמת הרשת את ההכנסות שהיא מקבלת ממכירת ספרים בסניפים לנטיעת עצים.
המעורבות החברתית של Eat Right משתלבת היטב בקונספט הכללי: הרשת יצרה שיתוף פעולה עם 'כפר עופרים' לילדים אוטיסטים, יוזמה שאליה נחשפים הסועדים בצורה בולטת, אם באמצעות כרזות במסעדה ואם במכירת פריטים שעוצבו על ידי ילדי כפר עופרים – פריטים שהרשת רכשה ומעבירה לכפר את כל ההכנסות ממכירתם. בנוסף, המסעדות מעסיקות עובדים עם מוגבלויות בתפקידים שונים.
יזם Eat Right, בן מוסקל, מספר כי היוזמה קמה כבר בתחילת ימי הרשת: "עוד לפני ההקמה, עוד לפני שהיה לנו לוגו, כבר ידענו שאנחנו רוצים לעבוד עם כפר עופרים", הוא אומר.
האם אין חשש, שהלקוחות לא יאהבו את נוכחותה של בעיית האוטיזם בעת ארוחתם? על פי מוסקל, ההיפך הוא הנכון: "התגובות שקיבלנו מדהימות והאנשים מעריכים את זה".
המעורבות החברתית היא חלק מגישה כוללת, אומר מוסקל: "אנחנו עובדים מתוך חיבה לעובדים, חיבה ללקוחות, חיבה לספקים, וזה אומר גם לקחת חלק מהרווחים ולסייע לאנשים שלא שפר עליהם מזלם. זו חובתנו לעזור. הרבה אנשים עסוקים בלהסתכל על החור שבגרוש, אבל זו טעות. או שיש לך את זה בלב, או שאין לך את זה. והלוואי שבתחום הזה יעתיקו אותנו ואפילו יעברו אותנו".

גישה זו שייכת לדור חדש של מסעדנים, שמבינים שתרומה לחברה ולסביבה היא לא רק מצווה אלא טרנד, ושהמעורבות החברתית גם מדרבנת את הלקוחות להעדיף אותם על פני מסעדות שמתעלמות מסביבתן. התרומה לקהילה, או כמו שנהוג לכנותה כיום – "אחריות חברתית", היא גישה שהולכת ומתרחבת בקרב המגזר העסקי. כל התאגידים הגדולים תורמים כיום לפעילויות חברתיות וסביבתיות, ומבליטים את התרומה הזו באתריהם ובכתבות באמצעי התקשורת. "מתן בסתר" הוא, ככל הנראה, קונספט שעובר מהעולם.
חברת Good Vision מייעצת לעסקים בבחירת תרומתם לקהילה, והיא אחת החברות הראשונות שהביאו את בשורת התרומה לקהילה למשק הישראלי, כמו גם את התובנה ש"תרומה לקהילה" היא סעיף שיווקי לכל דבר ועניין. בין לקוחותיה אפשר למנות את שטראוס, בנק לאומי, סלקום ובזק. מסעדות עדיין לא, אולי בגלל שגם המסעדות הגדולות בארץ הן עדיין חברות קטנות יחסית. מנכ"ל החברה, עברי ורבין, דווקא משוכנע שמסעדות יכולות לעשות הרבה בתחום האחריות החברתית: "אחריות חברתית זו לא רק תרומה, אלא גם ערכים ואתיקה", הוא אומר.
ש: אז איך יכולה מסעדה לגלות אחריות חברתית?
ורבין: "למסעדה יש כוח מול הספקים שלה, ומקובל בחברות עסקיות להפנות 'המלצה חמה' לספקים שלהן לתרום כסף או שווה כסף. זו המלצה והיא אינה עולה כסף למסעדה. אפשרות אחרת היא לעשות שימוש בפלטפורמות השיווקיות של המסעדה, למשל באתר האינטרנט שלה, כדי להתרים את הציבור; או לבקש מאורחי המסעדה לתרום ארוחה, או להוסיף 50 שקל לתשלום שיעברו לנזקקים".
ורבין מספר, ששפים ידועים בעולם פועלים בתחומי האחריות החברתית, למשל פותחים מסעדה נוספת, שמותחת את המותג אבל מתאימה לשכבות חברתיות שונות מהמסעדה העיקרית. אחרים מקימים דוכני רחוב להכשרת צעירים בתחום האוכל, או להעברת סדנאות אוכל.
"השיטה אומרת: תסתכל על כלל היכולות שלך ועל כלל הפלטפורמות שלך ותראה איך אתה משתמש בהן", אומר ורבין. "מנהלי המסעדות כנראה לא יתרמו כסף, וזו גם אינה הציפייה מהם. אבל בעל מסעדה יכול לגוון את הספקים שלו, כך שחומרי הגלם שהוא קונה יספקו גם ערך מוסף חברתי. חשוב שגם המלצרים במסעדה יכירו את הפעילות החברתית ויידעו לספר עליה כשהנושא יעלה".

הגישה הרחבה של ורבין עדיין לא מכה גלים בענף המזון הישראלי, אבל זה לא אומר שאין מסעדות עם אחריות חברתית מהסוג הישן והטוב. למעשה, יש כמה דוגמאות לפעילות מוצלחת של מסעדות שקיומן הוא פרויקט חברתי בפני עצמו. מסעדת 'לילית' שבבית אסיה היא דוגמה בולטת לכך: מדובר במסעדת שף שהיא גם מיזם חברתי ייחודי, המעניק מסגרת הכשרה ועבודה לבני נוער בסיכון שנפלטו ממסגרות אחרות. תוכנית ההכשרה במקצועות הטבחות והקונדיטוריה מתקיימת במסעדה עצמה, תוך התאמתה לצרכים של בני הנוער. מחקר שערך ד"ר אהרון יורק מאוניברסיטת בר-אילן הראה שמרבית בוגרי הפרויקט השתקמו, הפכו לעצמאים בחייהם וחלקם אף הצליחו להשתלב במסעדות מובילות במפת הקולינאריה הישראלית.
הפרויקט מתקיים בשיתוף פעולה עם עמותת על"ם העוסקת בבני נוער בסיכון, שאף היתה הבעלים של המסעדה, אותה קיבלה כתרומה ממשפחת קרמרמן-הנדלר. בתחילת השנה רכשה את המסעדה קבוצת אנשי עסקים הכוללת את חנוך ברקת, מוותיקי ענף ההייטק, נדב ברגר, איש עסקים מתחום המזון ואסף בלנק, מנהל המסעדה והרוח החיה בה. הרוח שהניעה את הרוכשים היא רוח המעורבות החברתית, או, כפי שנכתב בהצהרת הכוונות שלה: "רצון למקסם את הפוטנציאל העסקי הגלום במסעדה... מתוך רצון להוביל שינוי חברתי על ידי יצירת מודל עסקי חדש של עסקים כלכליים-חברתיים".
אסף בלנק מתאר סינרגיה ברורה בין הפרויקט החברתי למסעדה: "אנחנו לא יוצרים מקומות תעסוקה לבני נוער, אלא מכשירים אותם. זה תהליך הכשרתי שיקומי, כי בני הנוער משתלבים במסעדה בסוף התהליך, שנמשך בין שנה לשנה וחצי. מבחינת בני הנוער, אנחנו השלב הראשון בשרשרת המזון של הענף. אבל מעבר לזה, אנחנו מלמדים אותם את המיומנויות החברתיות שנראות מובנות מאליהן לכל אדם אחר, כמו להגיע בזמן לעבודה, לבוא מגולח ועוד".
בלנק מספר כי בפרויקט נמצאים בין 13 ל-15 בני נוער, בעלות כספית של כחצי מיליון שקל בשנה. "יש רק מעט מסעדנים שמוכנים להשקיע סכום כזה", הוא אומר, "אבל זו מהות קבוצת השותפים שלנו. זה סוג של חובה מוסרית וחברתית". לדבריו, בעלי מסעדות רגילות אינם חייבים להגיע לרמה כזו של מעורבות, וגם שילוב נער אחד או שניים הוא תרומה גדולה: "אין הרבה דברים שנותנים לך הרגשה טובה בענף שלנו. אם אתה מפוצץ את המסעדה בסועדים בשישי בצהריים, זה דבר אחד, ואם אחד הנערים אצלנו סיפר איך העבודה במסעדה הצילה את החיים שלו, זה דבר לא פחות מרגש". הוא מוסיף כי התרומה לקהילה מסייעת ללא ספק לשיווק של המסעדה, "וזה נהדר ונותן ערך מוסף, וגם יוצר מחויבות".

גם 'רינגלבלום קפה' בבאר שבע הוא פרויקט הסעדה ושיקום, המעסיק בני נוער בסיכון. מדובר ביוזמה של עמותת 'תור המדבר': בית קפה שבמסגרתו מספקים לבני הנוער תעסוקה, פינה חמה והזדמנות חינוכית וטיפולית. מנהל בית הקפה ויוזם הפרויקט הוא נועם הורוביץ ושותפים לעשייה הם אבינועם בן מוחה, מנהל רשת 'קפה קפה', השף ניר צוק ואחרים. בין התורמים למיזם: ציונות 2000, אשלים, מתן, פרויקט נקודת מפנה של הבנק הבינ"ל וקרן הביטוח הלאומי לנוער בסיכון.
ניר צוק אינו מסתפק רק במעורבות ברינגלבלום קפה. במסעדות שבבעלותו הוא מעסיק עובדים עם מוגבלויות שונות, ושלא כדרכו בעניין הזה הוא מצטנע: "זה התחיל לפני כחמש שנים, כשפנתה אליי עובדת שיקום במשרד הרווחה והציעה לי לשלב אנשים עם מוגבלות בעבודות שונות. מאז זה מתגלגל מעצמו, ובכל פעם יש אצלי שניים-שלושה מועסקים בעלי מוגבלות כזו או אחרת".
צוק שולל את הגישה הרואה בתרומה לקהילה חלק מבניית התדמית של המסעדה: "יחסי ציבור טובים אני רוצה לעשות בזכות העובדה שאני מכין את הפילה בקר הכי טוב בישראל, ולא בגלל עניינים כאלה". לעומת זאת, בתרומה של עודפי מזון הוא רואה "דבר מקסים".
האם אין חשש שיהיו גופים שינצלו בעלי מסעדות ושהמזון לא יגיע לנזקקים?
צוק: "זה לא יקרה. והכי חשוב שהאוכל יגיע לאנשים ולא לפח הזבל".
איך בוחרים את הפעילות המתאימה לתרומה מצד מסעדה?
"צריך לזכור את העיקרון, שאתה עובד מול בני אדם ולא מול גופים. כשמדובר באנשים עם מוגבלות, הדבר הכי קריטי עבורם זה התעסוקה, כמה שעות מדי יום. אתה לא מוציא כסף לארגון אלא מעסיק אדם, וצריך להיות פשוט רגיש ולראות מה מתאים לך. אם מדובר בסיוע לגוף, החוכמה היא לתרום לגוף שהמטרות שלו קרובות ללבך".

כמו 'לילית' ו'רינגלבלום', שעצם קיומן נועד לשמש למטרה חברתית, קיימות מסעדות נוספות הפונות לאוכלוסיות אחרות. כך, במרכז 'נא לגעת' בנמל יפו פועלות שתי מסעדות: 'בלק-אאוט', זוכת פרס הגורמה לשנת 2007 על תרומה לקהילה, שהיא "מסעדת חושך" שמארחת בחשיכה ומעסיקה אך ורק מלצרים עיוורים; ולצדה פועל 'קפה קפיש', בית הקפה הראשון בעולם שכל עובדיו הינם חירשים.
ואיך אפשר בלי להזכיר את קייטרינג 'נשים קטנות' של השפית אורית מושקוביץ, המעסיק כ-15 נערות מהוסטל הנערות 'נאות אביב' ברמת השרון? מדובר בנערות בסיכון, שהורחקו מהבית כדי לשמור על שלומן והעבודה במסגרת הפרוייקט מאפשרת להן הכשרה, שייכות ויציבות. הנערות שותפות מלאות בפרויקט, כל אחת מהן נושאת בתפקיד מפתח עם אחריות על הכתפיים וההצלחה המקצועית של הקייטרינג אפשרה להפוך את הפרויקט לעמותה עצמאית – 'גוונים קייטרינג'.
פרויקט חברתי נוסף המשלב אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים מתבצע בקורסי הבישול והקונדיטאות של דן גורמה, המרכז ללימודים קולינאריים בחיפה (שבבעלות רשת מלונות דן). ספק אם אורחי פסטיבל 'טעם העיר' השנה ידעו שחלק ממנות הגורמה של תלמידי הקורסים הוכנו על ידי צעירים לקויי שמיעה ודיבור, שעד לאחרונה כמעט ולא יצאו מהבית וודאי שלא עבדו מעולם. גם בקורס טבחות של המרכז שולבו לאחרונה צעירים בעלי מוגבלות רגשית, אשר יוכשרו כטבחים מוסמכים ויושמו לעבודה במטבחים מוסדיים. הפעילות נעשית בשיתוף ג'וינט ישראל, המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות ומשרד התמ"ת.
רביב שוורץ, מנהל דן גורמה, אומר ששילוב אוכלוסיות מיוחדות בין כלל התלמידים הוא המוטו של החברה: "אלה לקוחות רגילים, ומבחינתנו אין הבדל בין חירש לבין מי שאינו חירש. אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. זה חלק מהעבודה". שוורץ מעיד שהמעורבות הזו עושה טוב לכולם, גם לבעלי הצרכים המיוחדים אבל גם לתלמידים הרגילים. והחשוב מכול: כשהתלמידים האלה מסיימים את הלימודים, הם מחפשים מקום עבודה. וכאן יכול להשתלב כל בעל מסעדה או מטבח מוסדי, ולקלוט לעבודה את אחד הבוגרים.
"העובדים הללו מקבלים סיוע רצוף", אומר שוורץ, "הם מוכנים לעבוד בכל משימה בלי יומרה להתקדם מעלה, הם יציבים במקום העבודה ובגלל מצבם הם משתכרים פחות משכר המינימום, שכן המדינה משלמת להם קצבה נוספת".

לקוחות של מסעדות באזור ירושלים מכירים היטב את התו החברתי, סימן ההיכר של מסעדה שדואגת לעובדיה ולזכויותיהם ונגישה לאנשים עם מוגבלות. עמותת 'במעגלי צדק', שמעניקה את התו, היא מעין מנגנון פיקוח וולונטרי הבודק שהמסעדות יעמדו בחובותיהן על פי חוק: תשלום שכר מינימום, תשלום משכורות במועד, החזר הוצאות נסיעה, הפרשת דמי ביטוח לאומי ונגישות לעיוורים ולנכים בכסאות גלגלים.
סקר של חברת מותגים מצא ש-20% מהציבור יחרימו בית עסק שמנצל את עובדיו, ו-11% אמרו שיחרימו מקום בילוי ללא גישה לנכים. אלו מספרים שצריכים להטריד בעל עסק, שאינו עומד בדרישות החוק. שי כהן, מנהל פרויקט התו החברתי, אומר שהעמותה אינה מבקשת להחליף את פקחי משרד התמ"ת, אלא להשפיע בדרך של נורמה הוגנת: "אנחנו אומרים לציבור הרחב – העדיפו לצרוך במקומות שיש להם תו. זה כלי לחנך את הציבור להתנהג בצורה הוגנת, וזה ישפיע גם על התנהגותו בבית".
האם קבלת התו החברתי מסייעת לבעלי המסעדות בעסקיהם? כהן משוכנע שכן: "אנחנו יודעים שיש עסקים שעושים כסף בזכותנו. בירושלים הגענו לכרבע מהמסעדות וברחוב עמק רפאים, למשל, יש תחרות אמיתית בין המסעדות. מי שפותח שם מקום חדש מבקש מיד לקבל תו חברתי, כלומר מוכח שזה מכניס יותר כסף".

מסגרת 2: כמה מרוויח עובד עם מוגבלות?
העסקת אנשים עם מוגבלות לא רק תורמת לחברה ולמועסקים עצמם, היא גם כדאית. על פי חוק שכר מינימום מותר לשלם שכר נמוך משכר המינימום לעובדים בעלי מוגבלות עם יכולת עבודה מופחתת, ועלות העסקתם נמוכה יותר משל עובד רגיל. זאת, למרות שהעובדים בעלי המוגבלות ממשיכים, על פי חוק, לקבל את קצבת הנכות המגיעה להם מהמדינה. החל מחודש אוגוסט השנה שופרו אף יותר התנאים של אנשים עם מוגבלות המשתלבים בשוק העבודה, ובין השאר משולמת להם 'קצבת עידוד' ועוד הטבות, שמטרתן לעודדם לצאת לעבודה.
גובה השכר המשולם לאנשים עם מוגבלות נקבע על פי כושר העבודה של העובד. כושר זה נקבע על בסיס אבחון מקצועי של משרד התמ"ת, בהתייחס למקום העבודה של העובד. תוצאת האבחון היא אחת מארבע דרגות כושר עבודה: עובד בעל כושר שבין 75% ל-100% מיכולת של עובד רגיל יקבל שכר מינימום מלא, עובד בכושר שבין 50% ל-75% יקבל 75% משכר המינימום, עובד בכושר שבין 30% ל-50 יקבל 50% משכר המינימום ועובד שכושרו עד 30% מעובד רגיל יקבל 33.3% משכר המינימום. חשוב להדגיש כי מועסק עם מוגבלות זכאי לכל התנאים של העובדים האחרים, כמו ימי מחלה, חופשה או דמי הבראה.