זכויות היוצרים

מאת עו"ד ארז ללקין

מקדמת-דנה, ההגנה על זכויות היוצרים הייתה נושא חשוב וטעון ביחסים בין אדם לחברו. לראיה, פקודת זכות היוצר משנת 1911 היא אחת הפקודות העתיקות במדינת ישראל. המסעדות, הברים ובתי הקפה מייצגים יום-יום ושעה-שעה את הקונפליקט בין הצורך של היוצרים המוזיקליים להגנה על זכויותיהם ובין הצורך של אותם יוצרים להישמע בפומבי כמה שיותר כדי לזכות בהכרה – ובממון.
כבר בשנת 1936 הבינו היוצרים שכוחם באחדותם והקימו את אקו"ם, ולאחר מכן גופים נוספים שמטרתם הגנה על זכויותיהם וגביית תמלוגים בגין השמעות פומביות של יצירותיהם. כיום כל בעל עסק נדרש לשלם תמלוגים שנתיים לגופים אלה, ובהם לאקו"ם בע"מ, המעניק בעיקר רישיונות מטעם מלחינים, מחברים ומשוררים החברים בו; לפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ, המעניקה את הרישיון להשמעה פומבית ולשידור מוזיקה, בעיקר מטעם בעלות ההקלטה, אשר הדפיסו והוציאו לפועל את התקליטים והיצירות, חברות התקליטים; ולפדרציה הישראלית למוזיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ, אשר עם חבריה נמנות בעיקר חברות התקליטים של הזמר הים תיכוני.
כל בעל עסק רשאי לקבוע את הקו המוזיקלי ולבחור את היצירות שיושמעו בעסק שלו. למעשה, בעל מסעדה, בר או בית קפה יכול לבחור שלא להשמיע מוזיקה של יוצרים המאוגדים בגופי הגנה שונים, אלא להשמיע יצירות אחרות – מוזיקה אלקטרונית, קלאסית, אלטרנטיבית וישראלית – שאינן מוגנות.

בעלי העסקים חששו, ובמידה רבה של צדק, כי הגופים המאוגדים ינצלו את כוחם הרב לרעה. הניצול לרעה ייתכן הן נגד ציבור המשתמשים, הן נגד בעלי הזכויות עצמם, גם הם בעמדת מיקוח חלשה מול גופים דוגמת אקו"ם. במשך שנים שלחו הארגונים בלשים לבתי העסק להקליט בחשאי השמעת יצירות מוגנות, תוך ניצול הוראות החוק, שלפיו כל השמעה מפרה מחייבת את המפר בפיצוי סטטוטורי עד גובה של 20 אלף שקל ללא הוכחת נזק, וזאת כדי לגבות תמלוגים, תשלומים ופיצויים מבעלי העסקים.
לדוגמה, אקו"ם נוהג לגבות תמלוגים לפי סיווג המקום – מועדון, קפה, מסעדה, לפי גודלו ולפי מספר הכיסאות. סיווג זה מעורר מחלוקת, שכן הקריטריון אינו מביא בחשבון את מספר ההשמעות של היצירות המוגנות בכל עסק, את היקף פעילות העסק ואת היקף רווחיו. לפי שיטה זו, עסק מפסיד שהשמיע מעט יצירות מוגנות שילם תמלוגים זהים לאלה ששילם שכנו המצליח.

בשנת 2004 הוכרז אקו"ם כמונופול והוטלו עליו מגבלות שונות, כדי למנוע מצב של "שימוש לרעה בכוח" מול בעלי העסקים. כמו כן, הוטלו הגבלות על יכולתו של אקו"ם לתבוע ולגבות תמלוגים ככל העולה על רוחו. עד לפני חודשים מספר, נהגו הגופים לתבוע גם את בעלי העסק אישית, בהתבססם על סעיף 2[3] לחוק זכות יוצרים 1911, אשר הטיל אחריות אישית על מנהל חברה שהתיר השמעת יצירה בפומבי בבית העסק, ללא רשות או בעל הזכות ובתנאי שהפיק תועלת או רווח אישיים מכך.
תביעות אישיות נגד מנהלים או בעלי מניות שימשו מאז ומעולם אמצעי לחץ על נתבעים להגעה להסדר פשרה, אולם בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין בית הקפה "קפוצ'ין" בנתניה (ע.א 2988/05) נקבע, כי מנהל החברה אינו חב בחוב לאקו"ם באופן אישי. בנוסף, נקבע למעשה כי יש להפריד בין החברה למנהלה, וכי אין די בעובדה כי לחברה המנהלת עסק הופק רווח מהשמעת זכות שלא כדין בכדי להביא למסקנה שלבעל העסק נגרם רווח גם כן, ועל כן אין לחייבו.
אני ממליץ לכל בעל עסק להשיג עותק של הוראות ההסדר הכובל, כדי שיידע את חובותיו וזכויותיו מול גופי הגבייה.
המחלוקת העיקרית שנותרה בין בעלי הזכויות ביצירות לבעלי העסקים נובעת מהקושי לקבוע מהם התמלוגים הראויים והסבירים לכל עסק, ואם בכלל יש להביא בחשבון את הנתונים הספציפיים של כל עסק לצורך קביעת גובה התמלוגים הנדרשים. לפי הוראות ההסדר הכובל, שאושרו על ידי הממונה להגבלים עסקיים, נטל ההוכחה לסבירותם של גובה התמלוגים הנדרשים מוטל על אקו"ם. יתרה מכך, במסגרת ההסדר שאושר נקבע, כי אקו"ם אינו יכול לתבוע בצו מניעה זמני את הפסקת השמעת היצירות, מעסק המסכים לשלם תמלוגים אולם חולק על גובהם, וכי במקרה כזה נקבע מנגנון חיצוני לקביעת גובה התמלוגים.
בנוסף, נקבעו תנאים נוספים המגבילים את פעילות אקו"ם ואת יכולתו לתבוע צווי מניעה ופיצוי סטטוטורי, וכן נקבעה חובתו של אקו"ם לפרסם את רשימת היצירות המוגנות על ידה באתר האינטרנט שלה ללא כל תמורה.
לדעת החתום מטה, יש להעמיד למבחן משפטי עקרוני את קביעות אקו"ם בדבר גובה התמלוגים, להביא את כל הטענות והנתונים בפני בית המשפט ולקוות שבית המשפט יקבע אחת ולתמיד, באופן סופי ומעמיק, מהם הקריטריונים בקביעת גובה התמלוגים.

נקודת מחלוקת נוספת שעתידה רק לגבור בשנים הקרובות היא חובת התשלום של בעלי העסקים לבעלי זכויות שידור של אירועי ספורט, סרטים או יצירות אחרות בגין הקרנת היצירות בבית העסק, אף אם השידור מוקרן בערוץ טלוויזיה מסחרי שבגינו בעל העסק משלם דמי מינוי. גם בעניין זה קשה לקבוע מי צודק, ובכל מקרה ברור שקשה מאוד לקבוע את גובה התמלוגים הראויים, אם קיימים.
בסופו של יום, בעלי העסקים ובעלי הזכויות ביצירות המוגנות זקוקים זה לזה כאוויר לנשימה. לדעתי, על אקו"ם, שאיבדה את כוחה המונופוליסטי, להכיר בהידברות כאמצעי לקידום עניינם של היוצרים ולפתוח במשא ומתן במטרה למצוא מנגנון להבטחת זכויותיהם באופן הוגן וראוי, תוך התחשבות במצבו ואופיו של עסק בעת קביעת התמלוגים. מנגנון זה יבטיח כי הגופים הגובים את התמלוגים ינוהלו ביעילות, וכי דמי התמלוגים יגיעו ליעדם –כלומר ליוצרים ולא לגובים.