דניאל רוגוב - על הפלאנצ'ה

כותב: מתן שירם

דניאל רוגוב, מבקר המסעדות והיין הוותיק של "הארץ", נחשב אוטוריטה בתחום המשקה והאוכל. רוגוב, ששנים רבות כותב תחת המותג האיכותי של עיתון "הארץ", כבר הפך בעצמו למותג, שאותו הוא מיטיב למקסם. למעשה, מעמדו של רוגוב כה איתן ורם, עד כי על פיו, חכו ולשונו האנינה יישק דבר. למילותיו הכתובות השפעה לא מבוטלת על סיכויי ההצלחה של מסעדות ועל אחוזי המכירה של יין.

לפני כעשרים שנה הפך רוגוב מחובב יין נהנתן לבעל התפקיד הנחשק: מבקר האוכל והיין של עיתון "הארץ". כמו אז, כך היום, מערכת "הארץ" נעזרת במתרגמים כדי לתרגם את מאמריו משפת אמו, אנגלית, לעברית. רבים אולי לא יודעים, אבל דניאל רוגוב אינו שמו האמיתי, אלא שם עט (פסבדונים), ושמו האמיתי נותר בגדר תעלומה. לא ברור מה הסיבה שבחר להשתמש בשם עט, אולי כהומאז' למבקרי מזון אירופים במאה שעברה.
במרוצת השנים ביקר רוגוב כמעט בכל מסעדה בישראל, וטעם, לדבריו, עשרות אלפי יינות. הוא אינו מסתפק בכתיבה ל"הארץ": הוא מפרסם את כתבותיו במגזינים זרים באנגלית, וכן ב"ג'רוזלם פוסט" הישראלי. בנוסף, הוא מרצה על יין, כותב על יין באתר האינטרנט שלו, ומוציא לאור, זו השנה השלישית, את "מדריך רוגוב ליינות ישראל" לאתר לחצו כאן

קשה שלא להתייחס לדעתם של הקולגות בעירבון מוגבל. אחרי הכול, קשה למצוא אדם שלא היה מוכן להתחלף עמו בתפקיד הנחשק. בשנים האחרונות נשמעים מדי פעם קולות הטוענים לחוסר אובייקטיביות בביקורת המסעדות והיין של רוגוב (למשל אילן גור, מו"ל "על השולחן" בסדרת כתבות באתר האינטרנט "שפים" www.chefs.co.il ).
מחד, הוא מקפיד לשמור על מסתוריות, כמו בדבר שמו האמיתי, אך מנגד, הוא מופיע לאירועי יין ולאירועים במסעדות בקביעות. היכרותו האישית עם רבים מבכירי הענף אינה מסייעת לאובייקטיביות שלו. טענה נוספת שעולה נגדו היא שרוגוב נותן ציונים בצורה עיוורת, מבלי לטעום את היינות, שכן קשה לדמיין כיצד ניתן לטעום כמות כה גדולה של יין בכזו מהירות. במפגש חובבי יין שהתקיים לא מכבר (וסוקר בהרחבה באתר יינות ישראל www.israelwine.co.il), רוגוב הכחיש את הדברים וטען כי הם חסרי כל בסיס.

סגנונו של רוגוב הוא שילוב מעניין בין כתיבה פרקטית לדימויים מעורפלים, שמסגירים במרומז ובמכוון התענגויות קודמות שחווה במדינות זרות: "בעוד שהסלט שלי הזכיר מנה שמקורה במארסיי (סלט פירות ים עם זעתר ועגבניות), המרק (פירות ים, שעועית לבנה ופטרוזיליה) העביר אותנו הישר לסיציליה". (מתוך ביקורת על מסעדת "ארקדיה" 1.12.06)
רוגוב לא נדרש לכתוב בהומור או להביא לידי ביטוי ססגוניות כלשהי (מה עוד שקשה לתרגם מאנגלית ביטויים פואטיים), אך הוא כן נדרש לתיאורים אותנטיים של המנות. ותיאורים כאלה הוא מספק בשפע:
"ללחם שהובא לשולחננו התלווה מטבל שהמלצרית כינתה איולי, אבל היה לאמיתו של דבר רוּאי, מרקחת פרובנסלית מענגת שמכילה פלפל חריף, שום, שמן זית, חלמוני ביצה וזעפרן, שמוקצפים למרקם מיונזי". (מתוך הביקורת על מסעדת "כתית", 21 בנובמבר 2006).

מה דניאל רוגוב אוהב לאכול במיוחד? האם יש מנה שהוא לא פוסח עליה? האם קיים מאכל, תבלין או רוטב שרוגוב נמנע ממנו? התשובה היא לא. הוא ממצה את המגוון מהתפריט בשיא האפקטיביות. רוגוב מזמין מבחר מנות ראשונות, תמיד יותר ממנה עיקרית אחת, וכן מספר קינוחים. אהבתו של רוגוב למגוון רב של מאכלים מבטיחה סיקור מוצלח עבור הקוראים.

פרטים חשובים, חלקם טכניים, בולטים בהיעדרם במאמרי ביקורת המסעדות של דניאל רוגוב. למשל, נגישות לנכים או אופציות לעישון. האם יעלה על הדעת כי אדם נכה שיפליג אל אחד ממחוזות הגסטרונומיה אליהם מגיע רוגוב מדי שבוע – ימצא כי המקום אינו נגיש לנכים?
"המלצריות ידידותיות וקשובות", כותב רוגוב, ללא כל הסתייגות המתבקשת ממבקר שאינו אלמוני ואינו עושה כל שביכולתו להישאר כזה. נוסף על כך, דמותו מוכרת היטב לוותיקי הענף, ורוגוב מזמין כבר עם התיישבו לשולחן מנות רבות שעשויות להסגיר את מקצועו. במקרה של מסעדת "ארקדיה", רוגוב לא הגיע למסעדה באקראי, אלא במסגרת אירוע לעיתונאים, להשקת תפריט החורף של המקום. האם המלצריות היו ידידותיות באותה מידה גם ללקוחות המסעדה? האם הן מקצועיות? סביר שהמלצריות היו קשובות לרוגוב באופן מיוחד.

רוגוב נהנה מהאספרסו שהוגש לו ב"ארקדיה", אך לא אמר דבר אחד על טיב הקפה וטריותו, איכות ההכנה וטמפרטורת הכוס. למעשה, אין לדעת אם הקפה ב"ארקדיה" טוב, ואם כן, עד כמה. ולו בשביל הלקוחות שאוהבים קפה כשם שרוגוב אוהב יין. לעתים כותב רוגוב שהביא את היין עמו למסעדה. מדוע? האם היינות של "טוטו" (8 בנובמבר 2006) אינם טובים דיים? או שרוגוב לגם את אחד הבקבוקים האישיים שלו? לא ברור. בנוסף, רוגוב לא מעדכן את הקוראים כמה עולה חליצת יין. האינטרס של המסעדה הוא כמובן לא לפרסם את השירות המתבקש ואת מחירו, אך לרוגוב אמור להיות אינטרס שונה, זה של קוראיו.

במעמד של מבקר מסעדות, כמו גם בתחום היין, טמון כוח רב. מעמד זה מחייב את רוגוב למידה רבה של אחריות ורגישות כלפי מושאי סיקורו. ובעיקר נדרשת מרוגוב שאיפה בלתי מתפשרת לאובייקטיביות מוחלטת. וכאן נעוץ שורש הבעיה. רוגוב, וזאת הוא לא מכחיש (ואף הודה בכך בעבר בפני הח"מ במסגרת כתבה אחרת), אינו רואה במושג "אנונימיות" ערך עליון.

תוכן המדור הועבר לדניאל רוגוב לתגובה, והוא סירב להגיב.