מאת: תמי גוטמןבחופים קסומים ברחבי העולם, במקומות כמו מקסיקו והאיים הקריביים, נוהגים הנופשים בני המזל ללגום רום בשפע, המוגש להם הישר מהבלנדר, מעורבב עם נתחים של פרי אקזוטי טרי וקרח. המשקה הקיצי הזה, על גרסאותיו השונות, הוא אחד הפופולריים והאהובים בחופים ובאתרי הבילוי הבינלאומיים, בזכות השילוב המוצלח של פשטות ההכנה והטעם המתקתק והמרענן בחום הכבד. נתונים אלו אמורים היו להפוך את הרום ללהיט גם בקיץ הישראלי הלוהט, אך למרות זאת, הרום אינו בגדר מצרך מבוקש בתרבות השתיה הישראלית. על אף יתרונותיו הרבים, הבליין הישראלי ממעט ללגום אותו ומעדיף על פניו וודקה או וויסקי.
הרבה לפני שצבר פופולריות כמרכיב הכרחי בקוקטיילים קיצים, היה הרום משקה הבית של הצי הימי הבריטי, וכיכב בספרי מסעות, סיפורים על יורדי ים, כגון 'אי המטמון', ובשירי מלחים מהתקופה בה האוניות היו עשויות סיפון עץ, תרנים, מפרשי בד ועוגן. במשך למעלה מ- 300 שנים, החל מ- 1655, הוקצתה למלחי הצי מנה יומית אחת של חצי פיינט רום בלתי מדולל, ומנה כפולה לפני קרב ואחרי ניצחון. את הרום סיפקו סוחרים מהאיים הקריביים ומדרום אמריקה, שם הוא הופק בתהליך של תסיסה וזיקוק מתוצרי לוואי של קנה סוכר, כגון דבשה ומיץ קנה הסוכר. לרום יש ריח עז אופייני, וטעם מתקתק במקצת, עם תכולת אלכוהול גבוהה (40% ברום סטנדרטי).
בגלגולו המודרני, לרום שלושה סוגים עיקריים. האחד נקרא רום בהיר (או רום לבן), ומשמש לשתיה (נקי או עם קרח) ולערבוב קוקטיילים - ביניהם ה'מוחיטו ו'הדקירי'. הוא קליל יותר ומזוהה עם איים קריביים שהיו בשליטה ספרדית - כגון קובה ומדינות דרום אמריקה כמו ונצואלה. הסוג השני, רום זהוב, דומה לקודמו אך כולל גם מעט קרמל ומשמש בעיקר לבישול. הסוג השלישי, רום כהה. טעמו עשיר וכבד יותר, אפילו מעט סירופי. הוא מזוהה עם איים שהיו בשליטה צרפתית ואנגלית, כגון: האיטי, ג'מייקה, ארובה ועוד. שיטת הזיקוק של הרום הכהה שונה משל השניים האחרים. שלושת הסוגים מבוקשים ואהודים בעולם, ונהוג לשתות אותם מעורבבים עם קוקה קולה.
'בקרדי' היא יצרנית הרום הגדולה והמובילה בעולם, ומזוהה עם המשקה באופן כמעט מוחלט. למותגים אחרים קשה להתחרות בה ולחדור לתודעת הצרכנים. הסיבות לכך היסטוריות: רוב יצרני הרום פעלו בעבר בסדר גודל מצומצם, אזורי ומקומי. בנוסף, הגיוון בסוגי הרום, הגדרותיו וטעמיו יצר חוסר אחידות ובלבל את הצרכנים, שהעדיפו בשל כך לדבוק במותג אחד, ידוע ומוכר. יחד עם זאת, לאחרונה ניכרת מגמה עולמית של גידול בצריכת מותגים נוספים של המשקה, כגון 'מאונט גיי', 'הוואנה קלאב' ו'אפלטון', הנמכרים גם בישראל.
"בעולם, הרום הוא טרנד עצום. בארצות הברית שותים אותו בכמויות ויש מלחמות שיווק עזות סביבו", אומר
אריאל לייזגולד, מיקסולוג ובעליו של בר קוקטיילים
'223' בתל אביב, ושל מסעדת 'קלמטה' ביפו העתיקה. לייזגולד מוסיף לשבח את המשקה: "לרום יש המון מה להציע, הוא מגוון ועשיר ובעל קשת רחבה של טעמים וניחוחות, בזכות חומר הגלם שלו, קנה הסוכר. הוא מכיל עולם ומלואו בכל הדרגות, החל ממשקה קליל שמתאים לערבוב עם פירות בקוקטיילים קיציים, ועד לבקבוקים שיושנו 50 שנה ומתחרים בכבוד עם הוויסקי והקוניאק".
אך כאמור, בניגוד למתרחש בעולם, בישראל ממעטים לצרוך רום.
אילן אביצור, מחברת
'הכרם', מנסה להסביר מדוע. "הטעם של הרום , עוצמתי וכבד יחסית, וצריך לדעת לערבב אותו היטב כדי שישתלב בקוקטייל. תרבות השתיה בארץ צעירה, והחיך הישראלי לא רגיל למשקאות מורכבים. קל יותר לשתות וודקה, שיש לה טעם נייטרלי, והמרכיב האלכוהולי שבה נבלע וכמעט אינו מורגש בתוך קוקטייל".
שגיא קופר, עיתונאי ומומחה ליין ומשקאות, מחזק את הדברים. "לרום יש טעם מעט מתוק, במיוחד בערבובים כמו בקרדי קולה, והקהל הישראלי לא אוהב משקאות אלכוהוליים מתקתקים. תרבות הקוקטייליים הקיציים, שהרום מתאים להם במיוחד, לא מאד מפותחת בארץ, ובנוסף, המבחר קטן ונשלט על ידי תאגיד 'בקרדי'. כל המרכיבים האלה תורמים לחוסר הפופולריות של המשקה בארץ".
גם שמ
וליק וולברג, מנהל תחום אלכוהול בחברת
'מ. אקרמן בע"מ', יבואנית 'בקרדי', מייחס את הרתיעה מהמשקה לגילה הצעיר של תרבות השתיה בארץ. "רום הוא משקה בעל היסטוריה ארוכה", הוא אומר. "בימי הביניים היה קל וזול להפיק אותו, מכיוון שקנה סוכר הוא חומר הגלם הפשוט ביותר לייצור אלכוהול. עקב כך, הרום היה לא יקר ונגיש, והפך למשקה נפוץ בקרב שודדי ים וכדומה. בישראל אין גנטיקת שתיה עתיקה. אנחנו עדיין חוששים לגוון ולהתנסות בלא מוכר, מעדיפים לדבוק במה שמוכר, כמו וודקה".
סיבה נוספת נוגעת לתדמית שנוצרה סביב הרום. "לרום כהה יש דימוי קצת נמוך ולא זוהר", אומר אביצור. "זאת, בניגוד לוויסקי, למשל, שהוא מוצר בעל יוקרה ומוניטין, עם הילה של משקה נחשק. הקהל רוצה להכיר וויסקי, ללמוד לשתות אותו, ולהשקיע בניסיון לצרוך אותו, כדי להתרגל אליו. הרום פחות מעניין ומושך, אין סיבה להתאמץ עבורו". קופר מאבחן מגמה דומה גם לגבי הרום הבהיר. "הרום הבהיר, במיוחד המעורבב, נתפס כמשקה בסיסי ולא מתוחכם, מעין אלכוהול למתחילים", מוסיף קופר. "הדימוי הזה, ללא ספק, פוגע ביכולת שלו לחדור לשוק הישראלי".
לייזגולד מספק עוד הסבר: המחיר. "אפילו רום פשוט, יקר מוודקה בשיעור של כ- 15-20 אחוזים. פער זה מתבטא גם במחירי קוקטיילים ושוטים בברים. אנשים נרתעים, ומעדיפים לשתות את המשקה הזול. העלות הגבוהה של הרום נובעת מכל מיני סיבות שקשורות למיסוי. סיבה נוספת קשורה לכך שאת מחירי הוודקה קל להוזיל. היא נצרכת בכמויות גדולות, והיבואנים מוכנים להעניק הנחות ולעשות דילים לגביה. מותגי הוודקה משווקים באגרסיביות. כך קרה שהם תפסו את רוב הנפח בשוק הישראלי בעשור האחרון, ולא השאירו הרבה מקום לרום. תרבות השתיה בארץ צעירה, והתהליכים של החדרת מוצר חדש הם איטיים ומתמשכים".
ומה תפקידם של היבואנים בתמונת המצב הנוכחית?"היבואנים יכולים לפעול יותר כדי לקדם את המשקה ולשווק אותו בארץ", אומר קופר. "במיוחד לנוכח העובדה שקוקטיילים של רום פשוטים להכנה ורווחיים מבחינה כלכלית. אבל כיוון שקל יותר למכור וודקה ווויסקי, רוב מאמצי השיווק מושקעים שם. מעט מאד תחרויות קוקטיילים, ארועי טעימה או מסעות פרסום נערכים עבור מותגים של רום, בעיקר משום שקשה לרומם את קרנו של המוצר ולצרוב אותו בתודעה של הצרכנים".
אביצור מסכים שליבואנים יש תפקיד בחינוך השוק לתרבות שתיה מגוונת והכרות עם מבחר משקאות. "הרום הכהה הגיע לארץ לפני כשמונה שנים בלבד, זמן קצר יחסית לתחום", הוא אומר. "כרגע גם לברמנים וגם ללקוחות אין מוטיבציה ללמוד על המשקה, למרות שרובם לא מודעים להבדל בין רום פשוט לרום איכותי. אנחנו מקיימים הדרכות לצוותי מנהלים ועובדים של ברים ושל חנויות, או לחברי מעדוני הלקוחות שלהם, כדי לכוון אותם להיפתח לטעמים חדשים ולא מוכרים. אבל מאחר שמדובר במותג קטן ובקטגוריה מצומצמת של השוק, התקציבים והמשאבים המוקצים עבורו הם בהתאם. אין ספק שעדיף להשקיע במותגי הוודקה והוויסקי."
לייזגולד מעודד ברמנים לקחת חלק בדיונים בפורומים באינטרנט או במפגשים פנים אל פנים במטרה להעמיק את ההכרות עם המוצר, "כדי שהבשורה תעבור הלאה", לדבריו. "רום יכול להתאים לקהל די רחב", הוא אומר. "החל מצעירים ששותים קוקטיילים קלילים, ועד מבוגרים שמעדיפים משקאות חומים וכבדים.
נכון להיום, מעטים מזמינים אותו, וגם אם כן, אז לרוב רק ב'מוחיטו' או 'דקירי'".
וולברג מאמין שהשינוי כבר בדרך. "אני מרגיש שהרגלי השתיה מתחילים להתרחב, יש יותר תעוזה וסקרנות לטעמים חדשים. להערכתי זה יבוא לידי ביטוי בפופולריות של הרום, במיוחד 'בקרדי', שמתאים לאקלים החם ומתערבב טוב עם מיצי פירות. צריך לשבור דפוסים עקשניים של שמרנות ולעודד ביטחון במשקה, ואנחנו נוקטים בהרבה פעילויות שיווקיות לצורך כך. במקביל, אנו עורכים הדרכות וסדנאות לברמנים ולאנשי תעשיית האלכוהול, כמו גם למועדוני לקוחות של חנויות יין וכדומה".
